פסק-דין בתיק ע"א 1630-09

ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א יפו (כב' השופט אבי פורג), אשר דחה את תביעתה של זמירה כליף (להלן: "המערערת") כנגד שמשון חב' לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), לתשלום נזק שנגרם לה, לטענתה, בשל מכירת דירת מגורים שהייתה רשומה בפנקסי מנהל מקרקעי ישראל על שם בעלה של המערערת, סמיר כליף.

ואלה העובדות הדרושות לעניין:

הדירה ברח' עזרא הסופר 9, אור יהודה (גוש 7212 חלקה 49) (להלן: "הדירה"), הייתה רשומה בפנקס מנהל מקרקעי ישראל על שמו של סמיר כליף (להלן: "הבעל"). בסוף שנת 1994 פנה הבעל, יחד עם עזרא כליף, בנה של המערערת, אל המשיבה וביקש הלוואה. בבקשה לקבלת הלוואה צויין כי מקום העבודה של שני המבקשים הוא בחברת "כליף זמירה בניין בע"מ" (להלן: "החברה"), והכתובת של החברה היא: רח' עזרא הסופר 9, אור יהודה, היינו: בדירה.

עוד נכתב בבקשה, כי מטרת ההלוואה היא חיסול משכנתא הרשומה על שם בנק ירושלים על הדירה הנ"ל, והשקעה בעסק. פורטו שם גם ההכנסות החודשיות של המבקשים, צורף מסמך ההתאגדות של החברה, המפרט כי למערערת מניה אחת בחברה ו-99 מניות רשומות על שם הבעל. מסמך הבקשה אושר על ידי רואה החשבון רחמים יוסף ביום 8.3.1993. רואה החשבון מאשר כי הכנסות החברה לתקופה של 7 חודשים, עד ליום 31.12.1993, היו בסכום של קרוב ל-370,000 ש"ח והכנסות החברה לשנת 1994 בין החודשים ינואר לאוקטובר 1994, הסתכמו בסך של 400,000 ש"ח בקירוב.

המשיבה הסכימה להעמיד למבקשים הלוואה בסך 325,000 ש"ח, ומתוך סכום זה סך של 162,000 ש"ח הועבר ישירות לבנק ירושלים, אשר שחרר את הדירה מהשעבוד שרבץ עליה לטובת אותו בנק. כמו כן אושרה הלוואה נוספת בסכום של 22,500 ש"ח. בטחון להלוואה שימשה הדירה.

הסתבר כי הלווים לא עמדו בהסכם ההלוואה ולא פרעו את חובם בהתאם. ביום 31.2.1996 נשלחה דרישה לסילוק חוב וכן צוין בדרישה כי היה והחוב לא יסולק, תפעל המשיבה למימוש זכויותיה, לרבות מימוש הדירה שמושכנה לטובתה.

ביום 9.7.1996 פנתה המשיבה בבקשה למימוש הנכס ולמינויו של עו"ד ליפשיץ ככונס נכסים. ההתראה ואזהרת ההוצאה לפועל, כולל ההודעה על מינוי כונס הנכסים, נשלחו לכתובת הדירה, לרח' עזרא הסופר 9 באור יהודה.

ביום 25.3. 1999 שלח עו"ד נחום בשם משפחת כליף מכתב לעו"ד ליפשיץ, ב"כ המשיבה. המכתב חתום על ידי חלק מבני משפחת כליף, לרבות אחותה של המערערת, ובו נכתב, בין היתר, כי: "בשם מרשי - סמיר כליף - אני מתחייב שלא יהיו דרישות או טענות מעבר לאמור לעיל, אלא אם תהיה הסכמה בינינו". על המכתב חתומים הבעל, חתנו, בתו ואחותה של המערערת. בזמן אמת פעלו, איפוא, הבעל ובני המשפחה, כולל המערערת, לשנות את ההחלטה לפינוי הדירה. הוגשו בקשות לעיכוב הליכי ההוצל"פ, ובין היתר, להפחתת הערובה הנדרשת כדי ליתן סעד של עיכוב ביצוע, ובמסגרת זו, ביום 11.7.1999, חתמה המערערת דכאן על תצהיר בנוסח המפורט:

            "1. הנני אשת המבקש סמיר כליף.

            2. הנני מצטרפת לבקשתו של בעלי לעכב הליכי ההוצל"פ.

3. לצערי הרב אנו עומדים במצב לפיו אנו עלולים למצוא עצמנו ביום 19.7.99 ללא קורת גג, כאשר ביתינו שאותו בנינו ביזע ובמאמץ רב ימכור במחצית המחיר. אנו נוותר בחוסר כל ובכספים אף יהא כדי לספק את החובות הרובצים על הבית.

4. אני פונה בכל לשון של בקשה לבית המשפט הנכבד להעתר לבקשה לעכב את הליכי ההוצל"פ כאמור בבקשה.

5. אני נמצאת במצוקה נפשית נוראה ובמצב קשה בעקבותיו אף אושפזתי. אני וילדיי בהם ילד שהתגייס השבוע וכן בני החי יחד אתנו עם אשתו ובנו ימצאו עצמם ברחוב ללא קורת גג וללא משענת.

6. אין ספק כי הפינוי בנסיבות אלה יגרום לנו נזקים בלתי הפיכים.

7. אבקש מבית המשפט להעתר לבקשתינו ולעכב הפינוי עד להחלטה בערעור".

הוגשה גם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להתנות את עיכוב הליכי ההוצל"פ למימוש הדירה בהפקדת עירבון בסך 150,000 ש"ח ובית המשפט העליון בהחלטתו, דחה את עתירתו של הבעל וסבר כי בנסיבות העניין, התניית עיכוב הליכים בהפקדת העירבון - ראויה.

הדירה נמכרה לצד ג'.

לאחר מימוש הדירה, פנתה משפחת המערערת אל המשיבה, והמציאה לה הסכם שכירות מיום 18.11.1999 של בית מגורים אחר באור יהודה, וביקשו מהמשיבה סיוע בדמי שכירות. בהסכם השכירות הספציפי, נרשמו המערערת ובעלה, שניהם ביחד ולחוד, כשוכרי הנכס.

התביעה לבית משפט השלום לדמי נזק ועשיית עושר שלא במשפט, הוגשה לבית משפט השלום ביום 3.11.2005. לטענתה של המערערת, היו קיימות לה זכויות מכוח הלכת השיתוף בדירת המגורים, אף שהזכויות היו רשומות על שם הבעל בלבד. עוד טענה המערערת בתביעה, כי לא הייתה קשורה ביצירת השעבוד ולא בכספי ההלוואה, ובנסיבות העניין, העובדה שהמשיבה לא ביררה את זכויותיה בטרם רישום השעבוד על הדירה, היא התנהגות רשלנית ובחוסר תום לב.